כשנכנסים בשערי המבנה הישן מגלים עולם מקביל. פיח העיר נשאר מאחור לטובת דבורים ופרפרים שעפים בין ערוגות. "בית הבראה לצמחים" נכתב על שלט בבניין בנתניה, שהיה עד לאחרונה נטוש.
1 צפייה בגלריה
שמואל יומטוביאן."בעיניי, אדם שזורק צמח – מתנהג באותה הצורה עם הסביבה ועם האנשים שלידו"
(אסף פריד מן)
בפנים, בתוך אולם גדול שאינו מחובר לחשמל או למים, יש שולחן אחד שעליו מזריעים תירס, על אחר צומח פרא סחלב מלכותי שהוצל ממוות וגדל עכשיו לתפארת, כמו מיצג של אמנות מודרנית. בקיר ממול נפער חור: זו כוורת דבורים ענקית שמזמזמת את עצמה בזמן שהדבורים מפיקות דבש מצוף הפרחים שבחוץ.
שמואל יומטוביאן, מי שהגה את הרעיון למקום הזה, גורס שכולם אוהבים צמחים ואף אחד לא מתכוון להרוג אותם - האנשים רק צריכים ללמוד איך לטפל בהם, והוא מוכן ללמד. "המקום פה היה מוזנח, מבנה עירוני ריק שנוצל כדי לתת לצמח מקום לטיפול. אנחנו רוצים להסביר לתושבים איך מטפלים בצמחים. לכל צמח יש טיפול אחר, מיקום אחר שבו יש לגדל אותו וכמות מים שונה. כשאדם קונה צמח הוא לא תמיד יודע איך לטפל בו. אחרי שנתיים שגדל במשתלה, פתאום הצמח נזרק לפח תוך שלושה שבועות. מה הצמח אשם שלא ידעת איך לגדל אותו? והדבר הכי נורא הוא שזה גם לא פסולת. זה צמח, שמורכב מעציץ ותערובת אדמה. אם עוד אפשר למחזר את העציץ, יש לעשות את זה".
לא לזרוק
יומטוביאן לא רק מדבר, הוא נוהג לנסוע במכוניתו ולאסוף עציצים שנזרקו בטרם עת. פרחי סחלב שנשארו מהם רק גבעולים ירוקים מוצאים אצלו בית חם, ולאחר טיפול של הזנה עם שיני שום ומים מדויקים מצמיחים שוב פרחים עדינים בשלל צבעים. "צריך לחנך בני אדם שאסור לזרוק צמחים", נרעש יומטוביאן, "בעיניי, אדם שזורק צמח – מתנהג באותה הצורה עם הסביבה ועם האנשים שלידו. צריך להיות רגישים לצמחים, זה דבר חי. בספרים הקדושים כתוב שאם תדבר עם צמח הוא ייתן לך פריחה ויבול טוב. הוא צריך תשומת לב. אתה לא יכול לזרוק דבר כזה לפח".
"כשהתחלתי להוציא את העציצים ראיתי שהאישה שהזמינה אותי בוכה. לא הבנתי מה קרה... התברר שאלה היו העציצים של אמה, שרק נפטרה, ובעיניה שימור העציצים, שהיו החיים של אמא שלה, כמו מחיה את אמה"
המקום הוקם לפני חמישה חודשים ופועל במסגרת פעילות מינהל התפעול בניהול ליזי אורון, אגף השכונות המפעיל את הגינות הקהילתיות ברחבי העיר ואגף גנים ונוף. הגינה הקהילתית הצמודה לבית ההבראה הוקמה לפני כחצי שנה לרווחת תושבי מרכז העיר, ובמסגרתה מתקיימות פעילויות בשיתוף מוזיאון נתניה. היום מגיעים למקום אנשים עם צמחים חולים מכל העיר, ואפילו מצפת ומראשון לציון. "הגעתי לראשון לציון. קומה שמינית", מספר יומטוביאן על מקרה הצלה שזכור לו, "נכנסתי לדירה וראיתי שכל הסלון והמרפסת מלאים בצמחים. הלכתי להביא עגלה כדי להעביר כמות גדולה שכזאת, וכשהתחלתי להוציא את העציצים ראיתי שהאישה שהזמינה אותי בוכה. לא הבנתי מה קרה... התברר שאלה היו העציצים של אמה, שרק נפטרה, ובעיניה שימור העציצים, שהיו החיים של אמא שלה, כמו מחיה את אמה".
גם תלמידים מכל בתי הספר בעיר מגיעים לבית ההבראה לצמחים. מכיתות א' עד ו' מחכים כדי להגיע למקום, ובשביל המורות מדובר בקלף מיקוח של ממש. יומטוביאן משריש צמחים יחד עם התלמידים: "אני מלמד אותם את הבסיס, איך לשתול, לזרוע להשריש, ואחרי חודשיים-שלושה הם יוצאים עם עציץ הביתה. לא יצא ילד בלי עציץ".
אחר הצהריים פוקדות משפחות עם ילדים קטנים את המקום, שמתפקד גם כגינה קהילתית. בגינה ניתן למצא עגבניות, קישואים, תרד וצמחי תבלין רבים. 18 משפחות מגדלות כרגע ירקות ופירות בגינות הקטנות. אלון שמואלוביץ' הוא אחד מהם: פגשנו אותו כשהשקה את חלקת האדמה שאותה הוא מטפח יחד עם בנו הפעוט. "אני מגדל קייל, בצל ירוק וחצילים", הוא אומר. "מגיע יחד עם הילד לפחות פעם בשבוע. זו פעילות משפחתית. אנחנו מוציאים קצת ירקות פה ושם, אבל יש פה גם משפחה שהוציאה שני קילו של עגבניות ומלפפונים מהגינה שלה".
מנגינת הדבורים
יומטוביאן, ד"ר דוליטל של הצמחים, תמיד אהב את הגינה בביתו ובבית הכנסת (שם הוא מטפח 100 עצים), אבל מעולם לא למד את התחום בבית הספר או באוניברסיטה.
"הענף הזה תמיד היה קרוב ללבי", הוא אומר. גם עולם הדימויים שלו לקוח מן הצומח: "כשאתה עושה משהו מילדות, אתה לומד אותו. יש לי חברים שיש להם תואר ראשון ושני בחקלאות אבל הם לא יודעים עשרה אחוזים משמות הצמחים, וגם במעשי יש להם הרבה מה ללמוד. צריך לעקוב אחרי משהו שאתה עושה, אחרי צמח שגדל ונרפא, והניסיון הזה בטיפול בצמח הוא יותר מעיוני".
"כשאדם קונה צמח הוא לא תמיד יודע איך לטפל בו. אחרי שנתיים שגדל במשתלה, פתאום הצמח נזרק לפח תוך שלושה שבועות. מה הצמח אשם שלא ידעת איך לגדל אותו?
את הבסיס הלימודי הזה, יומטוביאן היה רוצה שכל אדם ידע. "יש מאגר ענק של שמות צמחי בית וצמחי גינה, וכל אחד צריך את הטיפול שלו. המטרה היא שכל מי שיכול, יטפל בצמחים שלו. כולם מוזמנים לשאול אותי שאלות, להתייעץ על סוגי עצים שכדאי לבחור ולשתול בגינה, איך לקבל יבול (רמז: לתת לו את התנאים וההזנה הנכונה, לא רק מים). אפשר גם להביא לפה עציצים כדי שיחלימו". אם יש לכם עציץ עצוב, הביאוהו ליומטוביאן. היום הוא מטפל במאות צמחים. חלומו הגדול הוא שיהיו בארץ עוד בתי הבראה לצמחים. "לדעתי חייב להיות אחד כזה בכל עיר", הוא אומר.
בחצר היתה כוורת ענקית, הדבורים בנו שם את ביתן כשהמקום היה נטוש. לפני ארבעה חודשים ראה יומטוביאן מחול דבורים בגינה הקטנה, קרב שמתחולל לנגד עיניו. כמה דקות אחר כך הסתיים הקרב עם שתי מלכות, ושתי כוורות. את הכוורת הגדולה והוותיקה נאלצו לפנות למקום מבטחים. חלות נוטפות דבש נפלו לרצפה, לשמחתם של הילדים שבאו לטפל בגינות שלהם. את הכוורת השניה, החדשה, שגדלה לנגד עיניו מדי יום, יומטוביאן היה נחוש להשאיר. עכשיו ניתן לראות באחד מקירות המבנה כוורת בת ארבעה חודשים. הדבורים מצאו בית בין קירות המבנה. הן יוצאות לגינה בחוץ, מאביקות את הפרחים וחוזרות לייצר דבש. בלי הדבורים לא היו פירות וירקות מהפרחים בגינה, ופחות עגבניות בשולחן המשפחות שמטפחות גינה קהילתית.
יומטוביאן מתכנן להציב מצלמה ורמקול שינציחו את פעולת הדבורים, כך שהציבור הרחב יוכל ליהנות מפעילותן הנמרצת. האמת היא שזה מהפנט, לפחות כמו אקווריום אם לא יותר - בעצם, בטוח שיותר. בעיריית נתניה התלהבו מהרעיון, ואולי בקרוב תוכלו לשמוע את זמזום הדבורים מהמחשב שלכם.
"את לא יודעת איך הם שרים. את תצחקי עליי, אבל הם שרים שירים מדהימים", אומר יומטוביאן בעיניים נוצצות, ומוסיף כי הוא נחוש ללמד את הילדים שהדבורים לא מפחידות, וחשובות ליקום. "אם הן לא יאביקו את הפרח, לא יגדל קישוא!" הוא אומר ומלטף בידו פרח שכבר נבל בלי שדבורה הצליחה להגיע אליו. "היה אמור להיות שם קישוא", הוא אומר בצער ומאביק באצבעו פרח אחר, מפזר את האבקנים על תפרחתו, בתקווה ששם כן יגדל אחד גדול וירוק לתפארת.
